מה זה משתמט?

כששומעים את המילה "משתמט", מיד עולות אצל רבים מחשבות שליליות – אולי ביטול התחייבות, התחמקות "מתחת לרדאר", ואפילו בגידה מסוימת. אבל האמת הרבה יותר מורכבת, ומאחורי כל מקרה עומד סיפור אישי, נסיבות ולעיתים גם מציאות לא פשוטה.

אז מי בעצם נחשב ל"משתמט"? מדובר באדם שהיה אמור לשרת לפי החוק בצה"ל או במסגרת אחרת של שירות לאומי-אזרחי, אך לא מילא את חובתו – לא בגלל שקיבל פטור או שחרור חוקי, אלא כי פשוט בחר לא להתייצב, לא השלים את תהליך הגיוס או התחמק באופן יזום ממסלול השירות.

מתי אדם נחשב למשתמט?

יש כמה מצבים שיכולים להיכנס תחת ההגדרה הזו. חשוב להבחין בין מי שלא קיבל צו גיוס בגלל חריגות חוקיות (לדוגמה: פטור רפואי או נפשי), לבין מישהו שקיבל צו גיוס ופספס (במודע או לא) את הדיון בלשכת הגיוס, או התעלם מהזימון לצו ראשון או למיונים.

• אי התייצבות לצו ראשון – כל צעיר/ה שמגיע לגיל 17.5 בישראל מחויב/ת להתייצב לצו הראשון. היעדרות בלתי מוסברת ראשונה עלולה להיראות "קטנה", אך בהמשך היא עלולה להתפרש כהשתמטות.
• אי התייצבות לגיוס בפועל – אם אדם לא מגיע ביום שנקבע לו להתגייס, בלי שקיבל אישור או דחה את הגיוס כדין – זה כבר נתפש כהשתמטות בפועל.
• התחמקות יזומה מגיוס – לדוגמה: פעולה כמו קבלת אישור רפואי מזויף או הצגת נתונים מסולפים יכולה להיחשב כהשתמטות אקטיבית.

מה חשוב לדעת בתור אזרח?

במדינה כמו ישראל, שבה השירות הצבאי הוא חלק מהדי.אן.איי הלאומי, המושג "משתמט" מושך הרבה תשומת לב ציבורית ותקשורתית. עם זאת, צריך לזכור שכל סיפור כזה הוא עולם ומלואו. יש אנשים שנקלעים לנסיבות חיים מורכבות, בעיות אישיות, או חסמים שאינם נראים לעין – ואלה עלולים להוביל לאי-שירות שלא מתוך זדון.

עצה חשובה: אם אתם (או מישהו בסביבתכם) מתקשים בעניין של הגיוס – תמיד עדיף להתייעץ ולפנות לגורמי סיוע בצה"ל או לגורמים אזרחיים שיכולים להכווין. לפעמים דרך החוק הרבה יותר זמינה ממה שנדמה, ועדיף לבחור באפיק של שקיפות מאשר להסתכן בהגדרה כ"משתמט".

בסופו של דבר, "משתמט" אינו מושג אחיד – אלא טווח רחב של מצבים. ההבנה של מה זה משתמט, מעבר לכל הכותרות בתקשורת, מחייבת קצת הקשבה, קצת אמפתיה, והרבה ידע.

 

ההבדל בין משתמט לסרבן מצפון

הרבה אנשים מבלבלים בין המושגים "משתמט" ו"סרבן מצפון", אבל אלו שני עולמות שונים לחלוטין. אולי זה נשמע דומה – בסופו של דבר מדובר בשני אנשים שלא משרתים בצבא – אבל הסיבה, הדרך וההשלכות מאוד שונות.

אז מי נחשב סרבן מצפון?

סרבן מצפון הוא אדם שמסרב לשרת בצבא מסיבות ערכיות, מוסריות או אידיאולוגיות. לדוגמה, יש כאלה שמחזיקים בתפיסות פציפיסטיות – כלומר, התנגדות מוחלטת לאלימות מכל סוג שהוא, גם כשהמדינה מחייבת. אחרים מתנגדים לשירות מסוים מתוך ביקורת על מדיניות מסוימת של המדינה. מדובר בעמדה ציבורית ומנומקת, ואנשים כאלה לרוב לא מסתירים את עמדותיהם – להפך, הם מצהירים עליהן באומץ.

סרבני מצפון עוברים תהליך של בקשה להכרה מהצבא, שאם יתקבל, יעניק להם פטור מהשירות הצבאי או יאפשר להם לשרת במסגרת אזרחית חלופית. חשוב לציין שלא כל מי שטוען שהוא סרבן מצפון יוכר ככזה – ועדה מיוחדת בודקת כל מקרה לגופו.

ומשמתמט – מה קורה איתו?

משתמט, לעומת זאת, הוא מי שמתחמק מהשירות הצבאי בלי סיבה מוכרת, בלי שקיפות ובלי הכרזה. לפעמים זה קורה דרך זיוף מסמכים רפואיים, התעלמות מצווים, או פשוט "היעלמות" כשמגיע המועד להתגייס. אין פה הצהרה עקרונית – המניע לרוב אישי: הרצון להימנע ממה שמורכב, קשה או פשוט לא נעים.

השוואה חשובה

כדי לעשות קצת סדר בראש, הנה כמה הבדלים בולטים בין שני המושגים:

• עמדה פומבית – סרבן מצפון מצהיר על עמדתו בגלוי, משתמט לרוב שומר על שקט ומנסה להיעלם מהמכ״ם.
• התהליך מול הצבא – סרבן מצפון עובר תהליך רשמי בבקשה להכרה, משתמט פשוט לא מתייצב או ממציא סיבה כדי להתחמק.
• אופן ההתמודדות של הרשויות – סרבנים זוכים ליחס מורכב, לפעמים גם להכרה חלקית, בעוד שמשתמטים עלולים להיענש בכל חמרה של חוק.
• יחס הציבור – סרבני מצפון יכולים לעורר דיון ציבורי ערכי, בעוד שמשתמטים נתפסים לעיתים קרובות כמי שמנסים "לדפוק את המערכת".

חשוב לדעת

אף על פי שהגבול בין השניים יכול להיראות מטושטש לעיתים, חשוב להכיר בהבדלים. יש גם תהליך מסודר למי שחש שהוא לא יכול לשרת – צה"ל מאפשר להעלות טענות מצפוניות, ואם הן אמיתיות ומנומקות, יש להן לגיטימציה.

כמו בכל תחום – שקיפות, יושר, ודיאלוג עם הרשויות יכולים לעשות הבדל עצום.

 

הסיבות הנפוצות להשתמטות משירות צבאי

כשאנחנו שומעים את המילה "משתמט", קל מאוד לחשוב שמדובר במישהו שפשוט לא רצה לשרת. אבל האמת מורכבת הרבה יותר. יש מגוון רחב של סיבות שגורמות לאנשים לבחור שלא להתגייס, חלקן אישיות, חלקן פסיכולוגיות ולפעמים גם נסיבתיות. בואו נצלול לתוך כמה מהסיבות השכיחות ביותר להשתמטות משירות צבאי.

1. מצוקה נפשית או חרדה מהמסגרת הצבאית

אחת הסיבות המרכזיות להשתמטות היא דחק או קושי נפשי. צעירים רבים חווים את תקופת הגיוס כמאיימת – שינוי חד מחיי בית ללחצים של מסגרת צבאית נוקשה. חלקם סובלים מהפרעות כגון חרדה, דיכאון או PTSD, שמקשים עליהם לראות שירות בצבא כמשהו שהם יכולים לעמוד בו.

לא כל מי שמתמודד עם קשיים נפשיים מנסה להתחמק – להיפך, רבים מבקשים תמיכה והקלה באופן מסודר, אך כשאין מענה מתאים או כשהמערכת נתפסת כלא רגישה למצוקות, יש שמעדיפים "להיעלם" מהמערכת במקום להתמודד מולה.

2. בעיות משפחתיות או כלכליות

לא כל משתמט "בורח" מתוך אנוכיות – לעיתים יש מחויבויות משפחתיות כבדות. למשל, צעירים שמטפלים בהורה חולה, אחים קטנים או אחראים על פרנסת הבית. יש מקרים שבהם אנשים פשוט לא יכולים להרשות לעצמם לעצור את החיים וללכת לשרת.

בנסיבות כאלה, אמנם קיימת אפשרות להגיש בקשות לדחיית שירות או לשיבוץ מותאם – אך מי שלא מודע לכך או נרתע מהמוסד הצבאי, עלול לבחור בדרך של השתמטות.

3. חוסר התאמה למסגרת

לא כל אחד מתאים למסגרת צבאית, וזה לגמרי לגיטימי. ישנם אנשים שהאופי שלהם פשוט מתנגש עם דרישות הצבא – משמעת, היררכיה, חוקים נוקשים. עבור חלקם, מדובר בקונפליקט עמוק הגורם לרתיעה מהשירות.

פעמים רבות מדובר בבני נוער שהתמודדו בילדותם עם בעיות התנהגות, למדו במסגרת חינוך מיוחד או סבלו מהדרה חברתית – והם מתקשים מאוד להסתדר במערכת הצה"לית. התחושה שאין מקום לשונות הזו בתוך המערכת עשויה להוביל לפסילה עצמית מוקדמת ולעיתים אף להחלטה שלא להתייצב כלל.

4. אמונות אישיות וחוסר הזדהות

חשוב להבחין – לא מדובר כאן בהתנגדות אידיאולוגית ברורה כמו אצל סרבני מצפון (שאותם נרחיב בהקשרים אחרים), אך קיימת קבוצה של צעירים שאינם מזדהים עם המוסד הצבאי, מתוך תחושת ניכור או אי תחושת שייכות.

זה יכול לנבוע מהשקפת עולם, רקע חברתי, דת, או תחושת ניכור מהחברה הישראלית עצמה. התחושה היא: "הצבא לא מייצג אותי, ואני לא מרגיש חלק ממנו". במקרים האלו, התחמקות משירות אינה נובעת מתוך התנגדות פעילה, אלא פשוט מתוך נתק רגשי.

5. מידע לקוי וחוסר הכוונה

ולפעמים פשוט מדובר בבלבול וחוסר ידע. יש צעירים שלא מקבלים הכוונה מתאימה מבית הספר, לא מתייעצים עם גורמים מקצועיים, ולא באמת מבינים את המשמעויות של שירות, האפשרויות לקבל התאמות או איך לגשת למערכת. במצבים כאלו, הדרדרות להשתמטות נעשית כמעט בלי כוונה מראש – אלא מתוך אובדן דרך והימנעות מתמשכת.

המלצה חשובה: אם אתם או מישהו סביבכם שוקלים לא להתגייס – שווה לפנות לגורמים רשמיים כמו קצין בריאות הנפש (קב"ן), מדור הת"ש בלשכת הגיוס, יועצת חינוכית בבית הספר או אפילו עורך דין המתמחה בדיני צבא. יש המון דרכים חוקיות ואנושיות להתמודדות עם קושי – לא חייבים לבחור בהשתמטות.

ההשלכות המשפטיות של השתמטות

אז מה בעצם קורה כשאדם "מחליק הצידה" מהשירות הצבאי בלי סיבה חוקית? חשוב להבין שהשתמטות משירות צבאי בישראל אינה רק נושא חברתי רגיש – מדובר בעבירה על החוק שלה יש השלכות ממשיות. אבל רגע לפני שנילחץ, בואו נעשה סדר בצורה ברורה ופשוטה.

מה אומר החוק?

על פי חוק שירות ביטחון, כל אזרח ישראלי (וגם תושב קבע במקרים מסוימים) מחויב בשירות בגיל 18. מי שנמנע מגיוס בלי שקיבל פטור חוקי – נחשב משתמט. החוק מתייחס להשתמטות כאל עבירה פלילית, וצה"ל רואה אותה באור רציני מאוד.

אז מה העונש?

המערכת הצבאית והמשפטית לא מקלה ראש. יש רמות שונות של ענישה, תלוי בסוג ואורך ההשתמטות:

• השתמטות קצרה (נניח, איחור של כמה שבועות או חודשים): לרוב תזכה אותך במשפט צבאי או דין משמעתי, שיכול לכלול מעצר של מספר ימים עד שבועות.
• השתמטות ארוכה (מספר חודשים ועד שנים): כאן הענישה יכולה לכלול מעצר של עד 3 שנים, ובמקרים נדירים – אפילו יותר. לא מדובר רק בעונש כליאה, אלא גם בקבלת רישום פלילי.
• שימוש במסמכים מזויפים או התחזות: מעבר לעבירת השתמטות, זו כבר עבירה פלילית חמורה שיכולה להוביל להליך פלילי נפרד מהצבא.

האם באמת כולאים משתמטים?

כן, לצערנו יש מקרים בהם צעירים נכלאו לתקופות ממושכות – במיוחד כשמדובר בהשתמטות רבת שנים או ניסיון להטעות את הרשויות. עם השנים, המערכת הפכה קפדנית יותר גם כדי למנוע אפליה מול החיילים שכן מתגייסים.

שווה לדעת: רישום פלילי

אחד ההיבטים המשמעותיים של ההשתמטות הוא קבלת רישום פלילי. למה זה חשוב? כי רישום כזה יכול להשפיע על עתידך בתחום העבודה, הלימודים, הוצאת דרכון ואפילו בקבלת ויזה למדינות כמו ארה"ב וקנדה.

אז מה עושים?

אם מסיבה כלשהי לא התייצבת לצו ראשון או לא הגעת לתאריך הגיוס – פנה מיד ללשכת הגיוס. ברוב המקרים ניתן להסדיר את המצב לפני שזה יידרדר להליך משפטי.
חשוב לזכור: שתיקה והתחמקות רק מורידים את הסיכוי לסיים את הסיפור בטוב.

המלצה חשובה

אם אתה מוצא את עצמך במצב מורכב מול הצבא – התייעץ עם עורך דין המתמחה בדין צבאי. לפעמים יש פתרונות לגיטימיים כמו התאמת שירות, דחייה, או פטור מסיבות בריאותיות או אישיות.

השורה התחתונה: השתמטות היא לא הדרך להתמודד עם הקושי בשירות. אם יש בעיה – תתמודד מולה עם ראש מורם, בעזרת כלים וחוקים. זה גם מגן עליך, וגם שומר על השם שלך נקי.

 

כיצד צה"ל מטפל במשתמטים

אז מה קורה כשמישהו לא מתייצב לגיוס? לא מדובר פשוט ב"לפספס תור לרופא" – בצה"ל לוקחים היעדרות משירות ברצינות רבה. אז אם תהיתם איך צה"ל מתמודד עם מי שבחר לא לעלות על מדים, הנה כל התמונה – בגובה העיניים.

מעקב וזיהוי המשתמט

השלב הראשון הוא זיהוי. צה"ל מנהל רשומות מסודרות של כל אזרח ואזרחית שמחויבים בגיוס. אם מישהו לא מתייצב בתאריך שנקבע לו לשירות, המערכת מדווחת על כך ומתחיל הליך בירור.

המערכת הצה"לית מקבלת עדכונים ממשרד הפנים, ולא פעם ישנם מקרים של טעות – שינוי כתובת שלא עודכן, או חוסר ידע אודות מועד הגיוס. לכן, בשלב זה נשלחות בדרך כלל התראות בזימון נוסף.

דרכים בהן צה"ל פועל מול משתמטים

במקרים שבהם האדם לא מתייצב שוב, צה"ל עובר לדרכי פעולה נוספות:

• צו מעצר: המשתמט עלול לקבל צו מעצר צבאי, ולעיתים אפילו המשטרה הצבאית מגיעה לביתו כדי להביאו לחקירה.
• חקירה במשרדי קצין מיון: המשתמט מוזמן להסביר מדוע לא התייצב. אם מדובר במקרה שמצדיק את ההיעדרות – כמו בעיות רפואיות או משפחתיות שלא דווחו – לפעמים יבחר צה"ל לנהוג בגמישות.
• הגשת כתב אישום: אם לא הוצגה סיבה מוצדקת, היחידה לתביעות מגישה כתבי אישום בבתי דין צבאיים, ובמקרים מסוימים גם אזרחיים, תלוי בגילו של האדם וברקע השירות שלו.

מהן ההשלכות בתוך המסגרת הצה"לית?

חשוב לדעת – צה"ל לא רק מעניש, הוא גם מנסה להבין את סיבת ההשתמטות. בצה"ל קיימות מחלקות פסיכולוגיות, קב"נים וקציני התנדבות, שלעיתים מגלים שמאחורי ההשתמטות מסתתר קושי אישי אמיתי. במקרים כאלה, צה"ל עשוי להציע מסלול שירות מותאם ולא עונשי.

ויתרה מזאת – ישנן יוזמות כמו "נתיב לחייל" שנותנות לאנשים ש"נפלו בין הכיסאות" אפשרות להתגייס בצורה הדרגתית ולבצע שירות משמעותי למרות כל הקשיים. החזון כאן הוא לא רק להעניש, אלא גם לאפשר תיקון – למי שמעוניין בזה, כמובן.

שקיפות ותיאום עם גופים אזרחיים

צה"ל פועל גם בתיאום עם גופים כמו משרד הרווחה, ביטוח לאומי ורשויות מקומיות, כדי לטפל במקרים של משתמטים בעלי רקעים מורכבים – כמו בעיות נפשיות, מצב כלכלי קשה או ניתוק מהמסגרות החינוכיות. השאיפה היא לא "לסגור תיקים" – אלא להתמודד עם הבעיה מהשורש.

ועוד נקודה ששווה לדעת: כל אדם שנחשד כהמשתמט יכול ובמקרים מסוימים גם צריך להתייעץ עם עורך דין לענייני צבא, כדי להבין את זכויותיו ולקבל ייצוג נאות במקרה הצורך.

בסופו של דבר, צה"ל לא מתעלם מהתופעה – אך גם לא שולף אמצעים קשים מיד. המערכת שואפת להחזיר את המשתמט למסלול החוקי – ואם אפשר, גם למסלול של תרומה שירותית אמיתית למדינה.

 

תגובת החברה להשתמטות

הנושא של השתמטות מצה"ל תמיד מצליח לעורר רגשות חזקים. בישראל, בה השירות הצבאי הוא כמעט חלק מהזהות הלאומית, הרבה אנשים מרגישים שמי שבוחר לא להתגייס, פשוט לא "עושה את שלו". אבל האם זה תמיד באמת כל כך פשוט?

כאשר אנחנו מדברים על תגובת החברה להשתמטות, חשוב להבין שמדובר בפסיפס מורכב של רגשות, תפיסות תרבותיות, עמדות פטריוטיות — וגם לא מעט בורות לגבי הסיבות שמאחורי כל מקרה.

מה אנשים מרגישים כששומעים על משתמט?

עבור רבים, במיוחד הורים לחיילים או חיילים לשעבר, הידיעה שמישהו בחר לא להתגייס מעוררת כעס, תסכול ולעיתים תחושת בגידה. זה נובע מהתחושה שכל אחד צריך "לתרום את חלקו", ושהצבא הוא הגנה לא רק אישית אלא קולקטיבית.

מאידך, יש גם קולות בחברה — בייחוד בקרב צעירים או במגזרים מסוימים — שמנסים לאתגר את הנורמה הזו, ולשאול שאלות לגיטימיות כגון: האם השירות באמת מתאים לכולם? האם חובה לגייס כל אדם גם במחיר בריאותו הנפשית?

איפה החברה הופכת ל"שופטת"?

לצערנו, פעמים רבות ההתמודדות עם תגובות החברה משתלטת על עולמם של משתמטים — בין אם היו לכך סיבות מוצדקות או לא. מופעלים עליהם לעיתים לחץ חברתי, נידוי, שיימינג ברשתות החברתיות ולעיתים אף השמצות פומביות, כולל מצד אישים ציבוריים.

לדוגמה, כשמישהו מפורסם או בן למשפחה פוליטית מוכרת בוחר לא להתגייס, הרבה פעמים התקשורת קופצת על הסיפור, ושיח ציבורי נרחב מתחיל — לעיתים מבלי שידועות העובדות המלאות.

איך כדאי לנו כחברה להגיב?

• להימנע משיפוט מהיר: אין לדעת מראש מה עומד מאחורי השתמטות של אדם – ייתכן שמדובר בקשיים רפואיים, נפשיים או נסיבות חיים מורכבות.
• לפתח שיח פתוח: חשוב שנאפשר שיח חברתי שמכבד גם דעות אחרות. מקומם של אלו שאינם מתאימים לשירות – מכל סיבה שהיא – הוא עדיין בליבנו כחברה.
• לבדוק עובדות לפני שמגיבים: ברשתות החברתיות במיוחד, מומלץ לעצור ולבחון את הסיפור המלא. שיימינג לא מקדם לא את החברה ולא את הפרט.
• לחנך להבנה ולא לכעס: בתור הורים, מורים, או מנהיגים – תפקידנו להעביר לצעירים ערכים של אחריות חברתית ורגישות לאחר, גם כשלא מסכימים.

ואיך זה מתבטא בעולם האמיתי?

בחיי היומיום, תגובת החברה עשויה לבוא לידי ביטוי גם בעבודה, בלימודים או בקשרים אישיים. לפעמים משתמטים מדווחים על תחושת צורך להסתיר את העובדה שלא שירתו, או על קושי להתקבל למקומות עבודה הדורשים שירות צבאי.

עם זאת, לצד ביקורת, גוברת בשנים האחרונות גם ההבנה שישראלים באים מרקעים מגוונים, ושיש לשקול מחדש את התפיסה מי "ממלא את חובתו למדינה".

במילים פשוטות, החברה הישראלית מתחילה לאט לאט להבין שהשתמטות היא תופעה מורכבת, שלא תמיד נובעת מזלזול או עצלנות. עם יותר שיח ופתיחות, אפשר לקוות שנגיע להבנה עמוקה ואנושית יותר של כל אדם, גם אם דרכו שונה משלנו.

 

דוגמאות מקרים מפורסמים של משתמטים בישראל

כאשר מדברים על תופעת ההשתמטות בישראל, קשה להתעלם מהמקרים שעוררו סערה תקשורתית וציבורית. חלקם הסתיימו בעונשים, אחרים בויכוחים ערכיים סוערים, ובכולם היה מרכיב של סקרנות ציבורית. אז למי שלא מכיר – הנה כמה מהסיפורים שהעלו את הנושא לכותרות.

1. יהודה לוי והבלבול שנגרם

שחקן הקולנוע והטלוויזיה יהודה לוי מצא את עצמו בעין הסערה כאשר התפרסם שלא שירת בצה"ל. רבים חשבו שמדובר בהשתמטות, אבל לוי הסביר שהשתחרר מסיבות רפואיות. המסר פה הוא פשוט: חשוב לבדוק את העובדות לפני ששופטים מישהו – לא כל מי שלא שירת הוא משתמט.

2. אביב גפן – פוליטיקה, מוזיקה וצבא

אביב גפן הצהיר לאורך השנים שלא שירת בצה"ל, וגם במקרה שלו הסיבה הייתה רפואית. עם זאת, הרבה מהמבקרים ראו בו כלומר של "משתמט מפורסם", במיוחד לאור דעותיו הביקורתיות כלפי הממסד. באופן יוצא דופן, גפן גם הפך לסמל עבור אנשים שחשו מנוכרים מן השירות הצבאי, והעלה את הדיון על חופש הבחירה ומעמד האומנים בארץ.

3. אלדד יניב – מהפוליטיקה לצה"ל דרך ההיסטוריה

גם עורך הדין והפעיל הפוליטי אלדד יניב ספג אש ציבורית על שירותו הצבאי המקוצר והבלתי-קרבי. יניב לא הוגדר כמשתמט מבחינה רשמית, אך חלק מהביקורת כלפיו הייתה על "השירות הנוח מדי", מה שמעורר שיחה רחבה יותר על פריבילגיות ושוויון בנטל.

4. השר לשעבר והוויכוח האינסופי

במהלך השנים עלו טענות גם כלפי חברי כנסת ושרים שונים שלא שירתו בצה"ל או שירתו בתפקידים עורפיים. לדוגמה, הסערה סביב מינוי של שר שלא ביצע שירות צבאי עוררה את השאלה: "האם אפשר לכהן בתפקיד בכיר מבלי לתרום לביטחון המדינה?" שאלות כאלה חורגות מהמשפטי – הן נוגעות למהות החברתית שלנו כישראלים.

מה אפשר ללמוד מהמקרים האלה?

• לא כל מי שלא שירת – משתמט: תמיד כדאי לבדוק את הרקע והרישומים הרשמיים לפני ששופטים.
• החברה הישראלית רגישה במיוחד לנושא השירות: במיוחד כשמדובר בדמויות ציבוריות.
• שקיפות ומידע מהימן חשובים: מידע שגוי או חלקי יכול ליצור סערות מיותרות.

בסופו של דבר, המקרים שפרשו את הכותרות עוזרים לנו להבין כמה הנושא של שירות צבאי והשתמטות נמצא בלב הזהות הישראלית. הם מזמינים שיח – ולעיתים גם התבוננות מחדש על מה זה באמת "לשרת את המדינה".