מבוא להטרדות מיניות בצה״ל
לצערנו, גם במערכת כמו הצבא – שתפקידה לשמור ולהגן – קיימות תופעות שנוגדות את הערכים הבסיסיים של כבוד האדם, שוויון וביטחון אישי. אחת התופעות המטרידות והכאובות ביותר, שאינן קשורות לאיומים חיצוניים אלא לצערנו מגיעות מבפנים, היא ההטרדה המינית.
השירות בצה״ל הוא תחנת מעבר משמעותית כמעט לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל. זה מקום של למידה, התפתחות אישית, וגם של אתגרים – פיזיים, נפשיים וחברתיים. בתוך הסביבה הזאת, שבה הדרג הצבאי שולט, והצעירים והצעירות מתמודדים לראשונה עם סמכות, אחריות ומצבים לא מוכרים – נוצרת גם קרקע פגיעה לתחושות של אי נוחות ואפילו לפגיעה של ממש.
אז מה בעצם מביא אותנו לדבר על זה? למה חשוב כל כך לפתוח את השיח הזה?
למה בכלל מדברים על הטרדה מינית בצבא?
- השירות הוא חובה – משמעות הדבר היא שהיחסים בין האנשים בצבא לא מבוססים רק על בחירה חופשית. חיילים וחיילות לא תמיד יכולים להתרחק ממי שפוגע בהם, או לקחת פסק זמן כדי להתרחק מסיטואציות לא נוחות.
- פערי כוח – אחד הקשיים המרכזיים הוא שהרבה פעמים המטרידים הם בעלי דרגה גבוהה יותר. יש כאן יחסי מרות ברורים – שמקשים מאוד על נפגעים ונפגעות להגיב, לבקש עזרה או אפילו להבין שהם חווים פגיעה.
- תרבות ארגונית שמרנית – הצבא הוא גוף היררכי עם חוקים נוקשים והרבה הרבה מסורת. במקומות כאלה, שינוי התנהגות והטמעת ערכים של שוויון וכבוד דורשים השקעה ועקביות.
- השתקה או הכחשה – לא פעם נפגעות מדווחות על כך שהרגישו שאין להן למי לפנות, או שפחדו שלא יאמינו להן. וכשהשקט סביב סוגיה כזו שולט – הפוגעים מרגישים בטוחים יותר להמשיך.
לקראת השנים האחרונות ניתן לראות שינוי בתמונה – יותר קולות נשמעים, יותר מקרים מדווחים, והמודעות הציבורית הולכת וגדלה. אבל כדי שנוכל באמת לשנות, חשוב להבין את עומק הבעיה ומדוע היא בכלל קיימת בתוך מסגרת שבבסיסה אמורה להגן על החלשים.
בדיוק בגלל זה, חשוב שכולנו – בין אם אנחנו משרתים היום, שירתנו בעבר או עדיין לא התגייסנו – נתחיל מהכרת התופעה וחשיבות השיח הפתוח סביבה. ככל שנדע יותר, נוכל לזהות טוב יותר, להבין את הגבולות הבריאים ולסייע לאחרים ולעצמנו כשהמציאות חוצה אותם.
איך ממשיכים מכאן?
בהמשך המדריך נצלול לעומק אל ההיבטים המשפטיים, עוצמת התופעה, הסיפורים האישיים שפורשים בפנינו את המציאות, וגם להבין איך אפשר – באמצעות מערכת, פיקוד וחינוך – לעשות שינוי אמיתי. כי בסופו של דבר, הצבא הוא של כולנו, ולכן האחריות לשמור עליו נקי מהטרדות – היא גם שלנו.
הגדרה משפטית של הטרדה מינית
אז מה בדיוק נחשב להטרדה מינית לפי החוק בישראל? האם מדובר רק במקרים חמורים וחריגים, או שגם התנהגויות שבעבר נחשבו "בדיחות גסות" נכללות היום בהגדרה המשפטית? זו שאלה חשובה, במיוחד כשמדובר במסגרת כמו צה"ל, שבה יחסי כוחות, גילאים ומרקם חברתי יוצרים מורכבות ייחודית.
חוק מניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998 קובע באופן ברור מהם המעשים הנחשבים להטרדה מינית – וחשוב להכיר אותם. החוק נועד להגן על בני ובנות כל המגדרים, מכל רקע, בכל מסגרת – כולל כמובן מסגרת צבאית.
אז מה אומר בעצם החוק?
- סחיטה מינית: ניסיון לאלץ אדם לבצע מעשה מיני על ידי איום.
- מעשים מגונים: נגיעה באיברים אינטימיים או חשיפת איברים כאלה בלי הסכמה.
- הצעות מיניות חוזרות: למרות שהובהר לצד השני שהן לא רצויות – משמעותי במיוחד כשיש יחסי מרות (שזה מאוד שכיח בצה"ל).
- הערות והתבטאויות מיניות: התייחסויות חוזרות לגוף או למיניות של מישהו/י בלי שביקשו את זה.
- השפלה מינית: למשל הפצת תמונות אינטימיות ברשת בלי הסכמה – שמאז 2014 נכללת כחלק מהחוק.
כלומר, יש לא מעט מצבים שיכולים להיחשב כהטרדה מינית גם אם הם לא כוללים מגע פיזי. אחד הדברים המשמעותיים שהחוק מדגיש הוא ההסכמה – כל מעשה מיני צריך להתבצע מרצון חופשי בלבד, ללא לחץ, תחושת פחד או יחסי כוח לא שווים.
ומה מיוחד בצבא?
בצה"ל, יש דגש מיוחד על יחסי מרות. מכיוון שזו מערכת היררכית – שיש בה מפקדים, חיילים, נגדות ודרגות – החוק מתחשב בכך שייתכן שאדם ירגיש מחויב להסכים או "לזרום" כדי שלא ייפגעו לו התנאים, ההערכות או אפילו הקידום.
לכן, גם אם מישהו נתן הסכמה לכאורה – אם יש ביניכם פער דרגות ברור, החוק יכול לראות בזה ניצול מרות. זה חשוב במיוחד כשמפקדים/ות יוזמים קשר עם פקודים/ות.
אז איך מזהים ואיך נזהרים?
- אם מישהו/י מבקש/ת ממך להפסיק – תפסיק, מיד.
- אם אתה בתפקיד פיקודי – האחריות הכפולה עליך. שקול היטב כל פעולה או הערה.
- אם אתה לא בטוח – שאל. עדיף לברר מראש מאשר להסביר אחר כך.
בסופו של דבר, מטרת החוק היא לא רק להעניש, אלא גם לחנך, להגן, וליצור סביבה בטוחה שכולם וכולן מרגישים בה נוח. אז כדאי להכיר את הגבולות, לכבד אחד את השנייה – ובעיקר לשמור על תקשורת בריאה והוגנת.
היקף התופעה ומחקרים עדכניים
אז כמה רחבה באמת תופעת ההטרדה המינית בצה"ל? האם מדובר במקרים נדירים, או אולי בתופעה יותר נפוצה משנדמה לנו? התשובה, לצערנו, רחוקה מלהיות פשוטה — אבל כדי להבין את המורכבות, חשוב להסתכל על מה שמחקרים ומספרים מלמדים אותנו.
בשנים האחרונות בוצעו כמה מחקרים וסקרים חשובים שמטרתם לחשוף את גודל התופעה בצה"ל. למשל, סקר המדד המגדרי של צה"ל שנערך על ידי האגף למינהל כח אדם, וגם סקר מקיף של גוף מבקר המדינה בנושאי מניעת הטרדות מיניות בצבא.
מה הנתונים אומרים?
- לפי הסקר הצה"לי משנת 2022, כ-33% מהחיילות דיווחו שחשו שהוטרדו מינית במהלך שירותן.
- גם גברים דיווחו על חוויות דומות, אם כי אחוז קטן יותר – כ-6% מהחיילים העידו שחוו הטרדה מינית כלשהי.
- רק חלק קטן מהנפגעות והנפגעים מדווחים על המקרים באופן רשמי – פחות מ-25% מבין אלו שסבלו מהטרדה פנו לגורם מוסמך בצה"ל.
שווה לשים לב: בחלק מהמקרים, החיילות כלל לא הגדירו את ההתנהלות כלפיהן כהטרדה מינית — אלא רק כשנשאלו שאלות מפורטות וללא שימוש במונח "הטרדה", הן פתאום הבינו שבעצם כן חוו חוויה כזו. זה מלמד הרבה על הבלבול בתחום ועל הקושי לזהות מצבים פסולים בזמן אמת.
מה השתנה עם השנים?
אחת השאלות המרכזיות היא האם המצב משתפר או מחמיר. ובכן, החדשות הן קצת מעורבות: מצד אחד, יש יותר מודעות והרבה יותר דיווחים יחסית לעשור הקודם, מה שמעיד על פתיחות ועל שיפור בתרבות הדיווח. מצד שני, היקף המקרים עצמם לא יורד באופן משמעותי, וזה מדגיש כמה העבודה עוד רבה.
חשוב לציין גם את ההבדלים בין יחידות שונות — ביחידות קרביות, למשל, הדינמיקה אחרת לגמרי מאשר ביחידות טכנולוגיות או עורפיות, והדיווחים משתנים בהתאם לאופי היחידה ולתפקיד.
מה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה?
- הטרדה מינית היא תופעה רחבה בצה"ל, ולא מדובר על מקרים חריגים בלבד.
- מיעוט המקרים המדווחים מעיד על קושי עמוק – רגשי, חברתי ופיקודי – להתמודד עם הנושא.
- יש צורך מתמיד במחקר עדכני, שקוף ונגיש, שיעזור להבין איפה הדברים עומדים ואיך אפשר להשתפר.
ההכרה בכך שהבעיה קיימת היא הצעד הראשון לקראת פתרון. ככל שצה"ל — וגם אנחנו כחברה — נדרוש לדעת יותר, נוכל להשפיע יותר. כי הבנה אמיתית של המספרים והסיפורים שמאחוריהם, יכולה להוביל לשינוי אמיתי בשטח.
גורמים ותנאים המאפשרים הטרדות מיניות בצה"ל
צה"ל, כמו כל מערכת גדולה והיררכית, מתמודד עם אתגרים מורכבים – ואחד מהם הוא נושא ההטרדות המיניות. כדי להבין את התופעה לעומק, חשוב להסתכל על הסביבה שבה היא מתרחשת. לא מדובר רק בהתנהגות פרטית פסולה, אלא גם בתוצאה של גורמים סביבתיים, תרבותיים ומבניים שיכולים לאפשר, להזין ולעיתים אף לעודד התרחשויות כאלו – גם אם לא במכוון.
אז מה בעצם מאפשר להטרדות לקרות?
הנה כמה מהגורמים הבולטים שזיהו חוקרים, אנשי מקצוע ונפגעות ונפגעים בעצמם:
- היררכיה נוקשה ומבנה סמכותי: בצה"ל יש תרבות ברורה של דרגות וסמכות. במקרים מסוימים, פערי הכוח הגדולים בין בעלי דרגה גבוהה לחיילים וחיילות זוטרים עלולים לגרום לחשש להתנגדות או לדיווח, מחשש לפגיעה בקידום או ליחס שלילי.
- גיל צעיר וחוסר ניסיון: חיילים וחיילות רבים הם בגיל ההתבגרות או מעט אחריו, כשעדיין אין להם את כל הכלים לזהות מצבים גבוליים או להבין שמדובר בהתנהגות פסולה – עד שלפעמים זה מאוחר מדי.
- אווירת “צחוקים” וחוסר גבולות ברורה: בצה"ל לא פעם שומעים ביטויים כמו "אווירת פלוגה" או "שחרור מתחים". לפעמים השפה והבדיחות חורגות מהמותר, ומטשטשות את ההבנה מה מותר ומה לא. כשאין גבולות ברורים – גם הכוונות כביכול תמימות יכולות להפוך לפוגעניות.
- שהות ממושכת במסגרות סגורות: בסיסים סגורים, שירות משותף בשטח והרחקה מהבית ומהסביבה המוכרת – כל אלו מייצרים תחושת ניתוק. במרחבים כאלו, כשהכל קורה "מבפנים", קשה יותר לפנות לעזרה חיצונית או להביא את הדברים לידי טיפול.
- חוסר מודעות או ידע: לא תמיד ההכשרות מספיקות להבהיר מהי הטרדה מינית ומה נחשב להתנהגות לא הולמת, במיוחד כשמדובר מדי פעם בקצינים וחיילים בכירים – שגם הם אולי לא עברו הכשרות ממוקדות בנושא.
כיצד מזהים את הסכנות האלו מראש?
אחד הדברים החשובים בהבנת הסיבות להטרדות מיניות הוא ההכרה בכך שזו לא רק "בעיה של אדם בודד" – אלא לעיתים קרובות בעיה של תרבות. מומחים ממליצים לטפל בזה דרך חינוך, עידוד שיח פתוח ויצירת מרחבים בטוחים לדיווח.
בשורה התחתונה: כדי למנוע הטרדות מיניות, לא די רק באכיפה – צריך גם לבדוק את תנאי השירות, את הדינמיקה הקבוצתית ואת הסביבה התרבותית. אם כולנו נבין את הגורמים האפשריים ונדע לזהותם בזמן – נוכל לצמצם באופן משמעותי את ההתרחשויות האלו.
מנגנוני דיווח וטיפול של צה״ל
בצה"ל, ההבנה שהטרדה מינית היא לא רק בעיה אישית אלא גם בעיה מערכתית הולכת ותופסת מקום של כבוד. עם השנים נבנו מנגנוני דיווח מתקדמים ונעשו מאמצים להבטיח שכל חיילת וחייל יוכלו לפנות לעזרה כשהם זקוקים לה. ועדיין, לא מעט חיילות וחיילים לא יודעים למי לפנות, מה בדיוק עושה הצבא במקרים כאלה ואיך תהליך הטיפול נראה בפועל. בואו נעשה קצת סדר.
למי מדווחים?
קודם כל, חשוב לדעת שיש כמה ערוצים שאפשר לפנות אליהם. הנה כמה מהאפשרויות המרכזיות:
- נאמן/ת יוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר): בכל יחידה יש אדם שזהו תפקידו – להקשיב, ללוות ולדאוג שתהליך הדיווח יהיה בטוח ואנושי.
- מפקד/ת ישיר/ה: במקרים מסוימים, חיילים מרגישים נוח לדבר עם המפקד הקרוב אליהם. המפקד מחויב להעביר את המידע לגורמים המתאימים ולהתחיל טיפול מיידי.
- קו פניות יוהל"ן: קו סיוע טלפוני דיסקרטי ואנונימי, שפועל ברוב שעות היממה ומאויש באנשי מקצוע שיודעים להכווין ולעזור.
- קו חירום של מרכז הסיוע: גם מרכזי סיוע אזרחיים זמינים עבור חיילים, ויכולים לתת מענה רגשי, ייעוץ ואפילו ליווי בתהליך הצבאי.
מה קורה אחרי שמדווחים?
הדיווח הוא רק הצעד הראשון. מרגע שמגיעה פנייה – הצבא מפעיל מנגנון ברור ומוגדר:
- בדיקה ראשונית: לעיתים נעשית על ידי יוהל"ן או נאמנ/ית יוהל"ן כדי להבין את התמונה הכללית.
- חקירה: אם נמצא שיש חשד ממשי – נפתחת חקירה, בדרך כלל על ידי מצ"ח. היא מתבצעת תוך שמירה על פרטיות הנפגע/ת והימנעות מנזק נוסף.
- ליווי נפשי ומשפטי: לאורך כל הדרך, הנפגע/ת זכאי/ת לליווי של גורם מקצועי – לקראת ועדות, דיונים, ולעיתים גם בבתי דין צבאיים.
- החלטות פיקודיות: במקרים מסוימים, המפקדים מקבלים החלטות מהירות – העברת הפוגע, חופשה מוגנת לנפגע/ת, ועוד.
- סיוע שיקומי: לא רק טיפול במישור המשפטי – אלא גם ליווי בטיפול פסיכולוגי, שינוי שיבוץ, או סיוע במעבר בין יחידות.
טיפ ממומחית: דברו, אל תשמרו בבטן
אחד המסרים הכי חזקים שיוהל"ן והמערכת מנסות להעביר הוא זה: אתם לא לבד. ככל שתפנו מוקדם יותר, גדל הסיכוי שהטיפול יהיה נכון, מדויק וחומל. גם כשקשה, וגם כשיש חשש שמתלווה לכך – יש כתובת שפועלת למענכם.
זכרו, טיפול בהטרדה מינית הוא לא רק עניין משפטי – אלא צעד חשוב בהגנה על הזכות האנושית הכי בסיסית: להרגיש בטוחים במקום בו אנחנו משרתים.
סיפורים ועדויות אישיות של נפגעות ונפגעים
מאחורי כל כותרת על הטרדה מינית בצה״ל עומדים אנשים אמיתיים. נשים וגברים שחוו חוויה פוגענית דווקא במקום שאמור להיות בטוח — מקום שירותם בצבא. כשאנחנו מדברים על שינוי תרבותי ושיפור המערכת, חשוב קודם כל להקשיב, להבין ולהפנים את המציאות שלהם.
השקט שמאחורי החיוך
אחת העדויות שמהדהדת עד היום היא של יעל (שם בדוי), חיילת בשירות קרבי. "היינו צוות קטן, מגובש. בהתחלה זה הרגיש כמו משפחה", סיפרה. "אבל לאט לאט התחילו הערות – איך אני נראית, 'צחוקים' על הגוף שלי. לא ידעתי אם לצחוק איתם או לבכות מול עצמי בלילה. יום אחד, כשהמפקד שלי נגע בי כשעברתי לידו, הבנתי שחצינו קו. אבל פחדתי להתלונן. הוא היה אהוב על כולם".
במקרה של יעל, ההטרדות לא הגיעו בבת אחת. לעיתים הן מוקפות בציניות, בהומור או בטשטוש הגבולות, מה שמקשה על הנפגעות והנפגעים לזהות את ההתנהגות כפוגענית.
קול שבחר להישמע
אדם נוסף שבחר לשתף הוא תומר, לוחם שחווה הטרדה על ידי מפקד. "זה לא היה פיזי בהתחלה", הוא מספר. "אבל כל פעם שהיינו לבד, הוא היה מדבר עליי בגוף חושפני, מציע 'בבדיחות' לישון איתי. כשהעזתי להגיד לו שזו לא בדיחה, הוא אמר לי שאני הומו פרנואיד ולא מתאים ללחימה". תומר התאפק זמן רב עד שהגיש תלונה, ומודה שבלי תמיכה של חבר קרוב כנראה לא היה מדבר.
חשוב להבין: גם גברים נפגעים. ולעיתים, מחסומים כמו בושה, פחד מהתיוג או חוסר מודעות מקשים עליהם לפנות לעזרה. אף אחד לא אמור לחוות יחס לא הולם — לא משנה מי הוא או היא.
מדוע לספר את הסיפור?
עדויות אישיות יוצרות שינוי כפול: הן נותנות מקום לקול שנפגע, והן עוזרות לאחרים לזהות סימנים או להבין שמה שקרה להם אינו "נורמלי" או "הגזמה".
- אנושיות: מאחורי כל תלונה יש אדם עם רגשות ומורכבות.
- שבירת הבדידות: משתפים כדי שהאחר לא ירגיש לבד בתהליך.
- השראה לפעולה: עדות אחת יכולה לתת כוח לאחרים לקום ולספר.
איך כדאי להקשיב לעדות?
הקשבה אמפתית היא מפתח. לא לשפוט, לא להאיץ, לא לחפש "חורים בסיפור", אלא להאמין ולתמוך. גם אם מדובר בסיפור קשה — הוא של מישהו שנושא אותו כל יום.
ואם אתם עצמכם מתלבטים האם מה שעברתם הוא הטרדה או פגיעה, זכרו: אם זה מרגיש לא נעים, משפיל או פולשני — מותר ורצוי לדבר עם איש מקצוע, נציג נציב קבילות החיילים, קצין/קצינת בריאות הנפש או כל מקור תמיכה אחר. יש לכם זכות להרגיש בטוחים.
תפקיד הפיקוד והמערכת בשינוי תרבותי
כאשר מדברים על שינוי של תרבות ארגונית, במיוחד כשמדובר בצה"ל ובהתמודדות עם תופעת ההטרדות המיניות, חשוב להבין שלא מדובר רק בתקנות או מסמכים רשמיים. שינוי אמיתי מתחיל מלמעלה – ובעיקר ממי שמוביל. המפקדים והמפקדות, לצד דרגים בכירים וראשי מערכת הביטחון, מהווים דמויות מפתח שיוכלו להשפיע באמת על השינוי שאנחנו מייחלים לו – שינוי תרבותי עמוק, מתמשך ומשמעותי.
למה דווקא הפיקוד?
בצה"ל, למפקדים יש השפעה ישירה לא רק על המשימות הצבאיות, אלא על אווירת השירות כולה. הם מהווים דמות לחיקוי עבור חיילים וחיילות – העיניים תמיד נשואות אליהם. אם מפקד יבחר לעצום עין מול בדיחה סקסיסטית או יקל ראש בדיווח על הטרדה – המסר שיעבור הוא שזה לגיטימי. אבל אם הוא יפעל בנחישות ובשקיפות – המסר שישדר הוא של אפס סובלנות.
צעדים פשוטים עם השפעה גדולה
אז איך בעצם מפקד יכול לסייע בשינוי תרבותי? הנה כמה פעולות שיכולות לעשות הבדל עצום:
- שיח פתוח ביחידה: לקיים שיחות ייעודיות עם החיילים על מהי הטרדה מינית, ולמה חשוב להתנגד לה ולדווח עליה.
- דוגמה אישית: להגיב ברצינות לכל דיווח, לא לשתף פעולה עם הערות משפילות או מיניות, ולהפגין כבוד ביחס לכל חייל.
- נגישות ואמפתיה: לחיילים ולחיילות יהיה הרבה יותר קל לפנות כשיש תחושה שהמפקד באמת מקשיב להם ולא שופט.
- הכשרות והדרכות: לדאוג שנעשות הדרכות מקצועיות, לא כ”עוד חובה”, אלא ככלי אמיתי למודעות ומניעה.
ולא רק המפקדים – אלא גם כל המערכת. מטה אגף כוח אדם, קצינות יוהל”ן, מערך בריאות הנפש – לכל אלה תפקיד משמעותי בליווי, בתמיכה וביישום מדיניות שאינה רק על הנייר אלא גם בשטח.
שינוי מתחיל באנשים
שינוי תרבותי הוא תהליך איטי, אבל הוא אפשרי. הדרך אולי ארוכה, אבל חשוב לזכור: כל צעד קטן חשוב. כל מפקדת שמקשיבה. כל מפקד שמגיב בצורה נכונה. כל מערכת שבוחרת לראות את האדם חייל/ת – אלו הם אבני היסוד לתרבות בריאה, שמכבדת כל משרת ומשרתת.
ולא פחות חשוב – חיילים רואים. וחיילות שומעות. והשאלות שנשאלות הן – האם בטוח פה? האם רואים אותי? האם גבולותיי נשמרים? אם נצליח לשדר להם שכן, עשינו צעד ענק לעבר צבא טוב יותר.
